#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיח. לא החזיק בקרקע גי שנים ויש לו שטר שקנה מפלוני שאמר לו שקנאה מהמערער, ולמערער אין עדים שהקרקע היתה שלו 1) מה פסק רבא ומדוע 2) האם הלכה כרבא 3) האם הדמים חוזרים 4) מה הדין אם חזר וטען דקמי דידי זבנה מינך ומדוע? 	"1) רבא פסק שהפסיד המחזיק את הקרקע. כיון שמודה שהקרקע היתה שייכת למערער הוי הודאת בע""ד. ואין לו מיגו שהיה אומר להד""ם או מינך זבינתה, כי אומר שאינו יודע אם המערער מכר למוכר, ולא שייך מיגו על טענת איני יודע <sup>סד</sup>.<br>2) הרשב""ם כתב שהלכה כרבא <sup>סה</sup> .<br>3) הרשב""ם כתב שיכול המחזיק לחזור על המוכר שיחזיר לו מעותיו, כי המערער הוציא הקרקע<br>ממנו <sup>סו</sup>.<br>4) כתבו התוס'(ד""ה לאו) שאם חזר וטען כן לא יהיה נאמן ע""י מיגו, כיזה מיגו למפרע, כי בתחילה שטען רק שקנה מפלוני לא חשב שיצטרך טענה נוספת ואין ראיה שאינו משקר, ולכאורה דעת רש""י בכתובות קט,ב דאמרינן בהפה שאסר מיגו למפרע. ולרשב""ם אינו נאמן תוך ג' אפי' בלא חסרון דמיגו למפרע.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סד.  כ""כ הרשב""ם. והרא""ש והרשב""א כתבו בשם הרי""ף כי אומר לו המוכר אתה ברי שהיה שלי, ושמא אם המוכר שלך קנה ממני, ואין ספק מוציא מידי ודאי. דעת הרשב""א וכ""כ הרא""ש בשם רבינו יונה שההודאה שהקרקע של המוכר זה ע""י ידיעה ברורה של המחזיק, ולכן נחשב הודאת בע""ד . אבל אם יודע רק כי המוכר אמר לו, נאמן כי יש לו הפה שאסר שיכל לומר להד""ם. דעת הראב""ד שהובאה ברשב""א וכן דעת הרא""ש שגם אם ידי עתו ע""י המוכר אין לו הפה שאסר, בראב""ד כתב הטעם כי הפה שאסר זה רק אם מידיעתו שלו ולא אם מסתמך על אחרים, וברא""ש כתב כי ירא לטעון להד""ם, כי המערער יכול למצוא עדים שהיה שלו .
<br>סה.  וכ""כ הרשב""א והרא""ש. והרשב""א הביא את דעת בעל העיטור שרבא דלא כהילכתא, כי מוכי ח מכמה סוגיות שאפשר שיהיה לו מיגו גם בכה""ג. והרשב""א דחה ראיותיו.
<br>סו.  אבל הרשב""א כתב בשם מורו שהמחזיק הזיק לעצמו ואין צריך המוכר לשלם לו, וכן נראה מדבר י הרי""ף .</span>"	בבא בתרא ל.-ל: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיט. לא החזיק בקרקע גי שנים וטען קניתי מפלוני שאמר לי שקנאה ממהערער, ויש עדים שהמוכר דר בה יום אחד ולמערער אין עדים שהקרקע היתה שלו. מה הדין ומדוע? 	"שיטת הרשב""א בתוס' (ד""ה לאו) שהמחזיק נאמן, כי למוכר שמכר לו היה מיגו של להד""ם, לכן גם לו טענינן שקנה המוכר, ואפילו שלמחזיק לא יכול להיות מיגו כיון שהודה שהיה של המערער. ואף שהמחזיק הוי עד אחד שהקרקע של המערער, וזה נגד המיגו, מהני מיגו נגד עד אחד.<br>שיטת הרשב""ם ור""י בתוס' שאין המחזיק נאמן, לרשב""ם דאינו נאמן תוך ג', ולר""י דכיון שהוא סותר את המיגו אי אפשר שישתמש בו <sup>סז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סז.  ובביאור המח' יעויין בקצוה""ח סי' קמו ס""ק יא ובחי' הג""ר שמואל רוזובסקי סי' כב אות יא.</span>"	בבא בתרא ל. - ל: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קכ. ההוא דא""ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא, א""ל מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה, א""ל פלניא גזלנא הוא. 1) האם היו למחזיק עדים שהפלוני דר בו יום אחד 2) האם היו למערער עדים שהפלוני גזלן? "	"1) לפי' הרשב""ם אין למחזיק עדים שהפלוני דר בו יום אחד, לפי' הר""י (תוד""ה מפלניא) אפי' יש לו עדים, דהא קי""ל דגזלן אין לו חזקה.<br>5) כתבו התוס' (שם) שמפי' הרשב""ם משמע שפירש שאין למערער עדים. ור""י פי' שיש לו עדים."	בבא בתרא ל: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קכא. אדם שישב בקרקע ואמר שקנאה מפלוני ואכלה שני חזקה, ולמערער יש שטר שפלוני מכרה לו לפני ארבע שנים. מה הדין ומדוע אם המחזיק הביא עדים שאכלה 1) שבע שנים 2) שש שנים 3) שלש שנים אחרונות? 	"1) נאמן, דעבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה.<br>2) אינו נאמן. שאין לך מחאה גדולה מזו שחזר הפלוני ומכרה לאחר. [ולקמן לט,ב פליג ר""ל לפי' התוס' שם (ד""ה וצריך) ואומר שהיה צריך למחות שוב בסוף כל ג' שנים[.<br>3) י""מ שנאמין לו על שאר השבע שנים בלי עדים. והרשב""ם דחה דבריהם שאינו נאמן וכן פסק ר""ח. והמהרש""א ביאר שסברת הי""מ היא שיהא נאמן לומר לקחתיה קודם לךבמיגו דאי בעי אמר מינך זבינתה. והתוס'(ד""ה אבל) כתבו בשם ר""י דאינו נאמן, ואין אומרים את המיגו הנ""ל, דמעיקרא לא יטעון כלל מינך זבינתה שהרי אינו יודע האם יש למערער זה שטר המוכיח את בעלותו על הקרקע."	בבא בתרא ל: - לא. ותוס'		
